כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' חסן אבו אחמד

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 4.9.05.

התובעת פיצתה את מבוטחה, בהתאם לחבותה על פי פוליסה לביטוח רכב, בגין נזקי אותה תאונה והגישה תביעתה זו כנגד הנתבע, אשר לטענתה, נושא באחריות לתאונה.

התובעת, חברת ביטוח, בטחה בפוליסה לביטוח, רכב מסוג פולסווגן בורה, מ.ר 50-762-36 (להלן: "הפולקסווגן") ואשר היה בבעלותה של חב' בונפידה ישראל בע"מ. בעת האירוע, נהג ברכב עובד החברה, מר קורש נתנאל.

ביום 04.09.2005 עת נסע מר קורש בכביש וואדי ערה מדרום לצפון. בצומת אום אל פאחם, פגע בו הנתבע, אשר נהג ברכב נושא מ.ר 16-769-02, והדפו אל עבר הרכב אשר היה לפניו, רכב מסוג מיצובישי כריזמה, נושא מ.ר 77-165-17 אשר היה נהוג על ידי מר אייל הורוביץ (להלן: "התאונה"). כך גרסת התובעת.

לטענת מר קורש, נסע הוא בנתיב הימני באיטיות רבה לפני הרמזור, בין היתר בשל עומס ששרר במקום. לפתע, הגיע הנתבע מאחוריו ופגע בו בעצמה אשר הדפה אותו אל עבר הרכב אשר היה לפניו.

מנגד, טוען הנתבע, כי כלל לא נסע בנתיב הימני, אלא דווקא בשמאלי, כאשר מר קורש, סטה לפתע מנתיב ימין אל נתיב שמאל, במטרה לצאת לעקיפת משאית במקום, ואז פגע בו הנתבע אשר לא הצליח לבלום ולמנוע את התאונה. לשיטתו של הנתבע, רכבו של מר קורש כלל לא פגע ברכב אחר מלפנים, אלא נפגע מאחור בלבד. עם הנתבע ברכב היו גם אשתו ושתי בנותיו.

בדיון העידו מר קורש, הנתבע וכן מר הורוביץ.

מר קורש חזר על גרסתו ועמד על כך שבעת הפגיעה, היה רכבו בעצירה מלאה. מר הורביץ תמך בגרסתו של מר קורש, כאשר מסר כי שמע קול חריקה מאחוריו, רעש של חבטה ושניה או שתיים לאחר מכן פגע בו רכבו של מר קורש, היינו רכבו של מר קורש פגע ברכבו של מר הורוביץ, רק לאחר שרכב הנתבע פגע ברכבו של מר קורש.

מנגד, מסר הנתבע כי ה"ה קורש והורוביץ כלל לא היו באירוע התאונה ולא ברור לו מדוע הגיעו לעדות בבית המשפט. הנתבע מסר תיאור שונה לחלוטין של אדם, אשר לטענתו היה מעורב בתאונה, במקום מר קורש ועמד על טענתו זו גם כאשר הוצע לו שייתכן שזכרונו מטעה אותו בחלוף שנים כה רבות. הנתבע טען כי המדובר בקנוניה במסגרתה הובאו מר קורש ומר הורוביץ להעיד כנגדו. הנתבע גם טען בעוז, כי הרכב שבו פגע היה רכב מסוג פולקסווגן פולו ולא מסוג בורה. לטענת הנתבע, יצא מרכבו אל עבר הרכב הפוגע אשר נהגו מסר לו כי לא קרה לו כלום ואף אין כל נזק, "אפילו לא פנס", כלשונו.

עדותו של מר קורש היתה עקבית, יציבה, ברורה ובעלת הגיון. היא אף נתמכת בתצלומים ובעדותו של מר הורוביץ, אשר הוא צד ג' אובייקטיבי ואשר גם ממנו התרשמתי כאדם כן וישר.

מנגד, גרסת הנתבע תמוהה. הנתבע טוען כי שני הנהגים שהעידו, כלל לא היו באירוע, טענה מוזרה בהתחשב בהעדר קשר מסוג כלשהו בין מר קורש למר הורוביץ ובכך שפרטיו של הנתבע היו בידיהם. הנתבע אף טוען כי בתאונה לא נגרם כל נזק שהוא ואילו הראיות מצביעות על נזק רב לרכב התובעת, במיקום המתיישב עם גרסת התובעת לנסיבות התאונה ועל פציעה אשר הצריכה פינוי לבית החולים, עניין אשר אינו מתיישב עם טענת הנתבע כי נאמר לו על ידי נהג הרכב הנפגע כי לא קרה לו כלום. גם תיאורו של מר הורוביץ את מצבו של מר קורש מתיישב עם גרסתו של מר קורש ולא עם גרסת הנתבע. מר קורש גם לא עומת עם טענותיו של הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית, מסיבה שלא הובהרה.

מעבר לכך, בגרסת הנתבע סתירות. כך למשל, כאשר נשאל על נזקיו, השיב כך:

"ש. לאוטו שלך נגרם נזק?

ת.לא

ש.יש לך תמונות?

ת.למה לצלם אותו אם אין לי שום דבר? אם הייתי יודע שאני אגיע לבית המשפט הייתי מצלם גם את האוטו שלי. רק הווינקר נשבר לי"

( ראה פרוטוקול דיון מיום 22.2.12 עמ' 11 ).

גם השמאי שהעיד מטעם התובעת מסר עדותו באופן שניתן היה להתרשם ממהימנותו. ניכר היה כי אינו מנסה להשיב תשובות אשר יועילו למי מן הצדדים ועדותו לא נתערערה במהלך החקירה. מנגד, חרף האפשרות שניתנה לנתבע, לא הובא שמאי. לפיכך, אני מקבלת את קביעות השמאי כמות שהן.

לכך יש להוסיף, גם את העובדה שלמרות שברכב הנתבע ישבו עדות נוספות, לא הובאו אלו להעיד ביחס לנסיבות התאונה ולא ניתן טעם מספק לכך שאף אחת מהנוסעות לא יכולה היתה להתייצב.